החלטה בתיק רע"א 2032-02-12

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 21.12.11 (כב' השופט ד. גדול) במסגרתה הוחלט לקבל את בקשת המשיבה, כי חרף מעמדה כתובעת בתיק אזרחי, נטל הראיה יועבר ממנה אל המבקשת- הנתבעת.

הרקע להגשת הבקשה-

המשיבה, אשר  זכתה במכרז לסלילת כביש 431, הגישה כנגד המבקשת תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי אין היא חייבת את הסך 352,050.40 ש"ח בגין צריכת מים שנמדדה ב מונה מס' 2075075, ע"פ דרישת המבקשת- שהיא תאגיד מים, כמשמעות מונח זה בחוק תאגידי מים- מיום 08.06.09.

המשיבה כופרת בחיוב זה, והיא פנתה תחילה להליך מינהלי אשר הועבר לבירור במסלול של הליך אזרחי בגדרו התבקש , כאמור, הסעד של מתן פסק דין הצהרתי לביטול החיוב.

לטענת המשיבה מד המים שמכוחו הוחל עליה החיוב, הוא מד פיראטי המצוי בשטח ריק שכל אחד יכול להתחבר אליו, לאו דווקא היא.

המבקשת הגישה כתב הגנה במסגרתו היא כופרת ברובן של טענות המשיבה.

החלטת בית משפט קמא-

בימ"ש קמא קבע כי כעולה מדרישתה של המבקשת, היא  מודה בטענתה הבסיסית של המשיבה לפיה המשיבה מעולם לא ביקשה את התקנת מד המים שבמחלוקת. כן נקבע כי על אף שהמשיבה מבצעת עבודות באתר מזה כשלוש שנים, לא המשיבה וכן אף גוף אחר, מעולם לא חוייב בתשלום כלשהו עד שהגיעו לצריכת שיא, ככל  שהייתה כזאת בסכום של 352,000 ש"ח.

ביהמ"ש התרשם כי מאחר ומס' מד המים שבמחלוקת אינו קרוב סדרתית למספרים האחרים, הוא מקבל את טענת המשיבה כי אפשר והוא הובא ממקום אחר, ועל כן "על הנתבעת יהיה להמציא ראייה כי מד המים שבמחלוקת שלה הוא, ויצא ממחסניה ולא מכל מקור אחר... עובדה זו יכולה להיות מוכחת אך ורק על ידי הנתבעת שכן התובעת אינה יכולה להוכיח את ה"אין" .

אם לא די באמור ובהנחה כי המבקשת תמציא ראיה מבוססת ברמה של 51% כי המד שבמחלוקת הוא אכן שלה ובבעלותה, יהא צורך שתוכיח לבקשתו של מי הוצא המד מן המחסנים והותקן במקום שנתגלה. חובה זו מוטלת על המבקשת נוכח הודאתה כבר בדרישה שהמשיבה לא ביקשה ממנה מאומה בזיקה למד שבמחלוקת".

לאחר מכן, כך נקבע, יהיה על המבקשת להוכיח כי המד הותקן על ידה כשהוא מכוייל במצב אפס. גם כאן, המשיבה אינה מסוגלת להוכיח זאת.

בימ"ש שלל את האסמכתאות שהובאו לעיונו כתמיכה בטענות המבקשת, שכן הן דנות במד שהיה במבנה סגור, בעוד בעניינינו עסקינן במד שנמצא בשטח פתוח.

סיכם בימ"ש קמא וקבע: "התובעת המציאה תשתית ראייתית לכאורית בנספח 6 לבקשה כי היא לא היתה זו שצרכה את המים ולכן עפ"י האמור בפרשת גוון רמו שומה יהיה על הנתבעת לשכנע את בית המשפט כי התובעת נכנסת בגדרי המונח צרכן, או כי היא זו שצרכה את המים בפועל".

טענת המערערת- 

הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

תקנה 158 לתקסד"א קובעת את סדר הטיעון בתובענה בה הנתבע לא הודה בעובדות, כבמקרה שבעניינינו.

תקנה 159 אינה חלה, שכן מצב של "הודאה והדחה" מתקיים רק כאשר הנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה. כאשר אין הודאה בכל העובדות של עילת התביעה, לא מתקיים התנאי להחלת תקנה 159.

בעניינינו, הודתה אמנם המבקשת במספר עובדות, אך לא בכולן, ובעיקר אין היא מודה  כי המשיבה אינה הצרכן, שכן מדובר באתר עבודות עליו מופקדת המשיבה.

עוד טוענת המבקשת כי טעה ביהמ"ש בכך שהתעלם מחזקת התקינות העומדת לזכותה, כרשות ציבורית.